מהו יעוץ פילוסופי
מאת: ישראל שורק
חלק א' על המפגש
כיצד יכול אדם לפגוש אדם? איפה מתרחשת פגישה כזאת? מה מביא איתו אדם אל הפגישה לבד מגופו? האם אפשר לנבא מראש מה יתרחש בפגישה ומה יהיו התוצאות שלה? ומה על הבעיה שהאדם נושא איתו בדרכו אל הפגישה וממנה? האם היא, הבעיה, מתלבנת או נפתרת, מתבהרת או מצטמצמת, מתעצמת או מתערפלת, מעלימה הכל תחת כנפיה או הולכת ונעלמת, משנה צורה או נשארת במריה, ומה על האדם שנושא אותה בחובו- מה קורה לו?
כל כך הרבה שאלות, כל כך הרבה סוגי ייעוץ, כל כך הרבה סוגי טיפול, כל כך הרבה תרפיות ושיטות ואימונים. הלא בסופו של דבר, כשם שכל הנחלים זורמים אל הים והים איננו מלא, כך כל האנשים נושאים עיניהם אל המפגש הנדיר והמשמעותי שבין אדם לאדם והם נותרים בצמאונם.
הייעוץ הפילוסופי יכול כמובן להסתפק בהכרזה: "אני הייתי ראשון"! הלא כבר סוקרטס המשוטט בחוצות אתונה, שחי למען הפילוסופיה ומת בגללה, אינו יכול לחשוב על האמת ועל הידיעה במנותק מן הפרקטיקה. אסור להרשות לחכמים, אומר סוקרטס בדיאלוג "המדינה", להישאר ספונים בהיכלי הידיעה. אין להרשות להם להישאר לבדם באור החמה ולמאן לשוב אל ההמון השרוי במערת הבערות אלא "עליהם לקחת חלק בטרדותיהם וכיבודיהם (של חסרי ההשכלה הפילוסופית) בין פחותי ערך הם ובין חשובים". בדיאלוג "המשתה" מוצגת הפילוסופיה כפעילות שתכליתה ליילד את ”יצירי הרוח“ (הרעיונות והדעות) של בני האדם כך שיהיו יפים וטובים ככל האפשר. סוקרטס עצמו מוצג בטקסט הזה כיצור בעל כוחות על אנושיים. הוא עומד יחף על גבי הקרח ואינו חש בקור, אינו ישן אבל איננו עייף, איננו אוכל ובכל זאת הרעב ממנו והלאה. כל מעייניו נתונים לחקירה במובנה הבסיסי ביותר: חקירה המיועדת לגלות מהי האמת וכיצד היא צריכה להנחות את האדם בחייו.
אותה ההכרזה " הייתי ראשון" אינה חשובה באמת. היא חלולה אם לא מתלווה אליה תוכן חיובי של עצמה. הייעוץ הפילוסופי הוא פעילות שמחברת בין הלב, השכל והמציאות ובמובן זה אני מציע כאן שלוש דרכים להבנת טיבו המיוחד.
א. הייעוץ הפילוסופי הוא מפגש בין אדם לבין עצמו, לא רק כפי שהוא אלא כפי שהוא יכול להיות. במובן זה היועץ הפילוסופי פועל ברוח הסוקרטית- הוא מיילד. אין הוא מיילד ניטראלי (לא כל מה שיוצא מן האדם טוב באותה מידה) אלא הוא מיילד מן האדם את מיטבו, את כוחות היצירה והמעוף שלו, את כוחות הבניין והעוצמה שבו, את האמונה בזה שיצירה עצמית היא פעילות אפשרית ולא הכרזה ספרותית נמלצת. מפגש של אדם עם עצמו כוללת גם מפגש עם כמיהותיו של האדם וגם עם אותם חלומות שנגזר עליהם שלא להתגשם. יצירה עצמית במובן זה היא פעילות שיש בה מידה לא קטנה של כאב, יהא זה כאבו של המורד או כאבו של המשלים עם מחיריה של המציאות. בתולדות הפילוסופיה אנו מוצאים גם תוכן אפשרי של יצירה עצמית אך גם בירור נוקב של תהליך כזה ומחיריו.
ב. הייעוץ הפילוסופי הוא מפגש בין השקפת עולמו של האדם לבין המציאות שלו. הייעוץ הפילוסופי מתייחס למציאות כמו שהוא מתייחס לטקסט: עולם שמזמין פענוח ומזמין חקר מפני שכמעט לעולם יש בו טווח של משמעויות שאינו מובן מאליו, טווח שמזמין את האדם ליצור בו ולא רק לגלות אותו. כך גם בנוגע להשקפת עולם: התבוננות על העולם כבר מחייבת איזו שהיא נקיטת עמדה ביחס אליו. אפילו מי שאומר "אני מאמין רק למה שרואות עיניי" אולי אינו יודע שגם מראה עיניו הוא תוצר של סינון, מיון ואבחון. כל אלה אינם שקופים כפי שאולי היינו רוצים שיהיו. אם המציאות היא זירה שמחייבת גם חקר וגם יצירה, כך גם השקפת העולם של האדם, חלומותיו וכמיהותיו. הייעוץ הפילוסופי נע על קו הרצף שבין פענוח לבין יצירה כשהוא מלבן את המציאות, כשהוא מברר את הכמיהות וכשהוא מאפשר את המפגש שביניהם. מבחינה זאת הייעוץ הפילוסופי הוא גם מפגש של האדם עם זולתו. האם להתמזג עימו ולהגשימו, לשלול אותו או להתגבר עליו? כל אחת מן הדרכים הללו יש לה הסטוריה, פילוסופיה ומחיר קיומי.
ג. הייעוץ הפילוסופי הוא מפגש דיאלוגי בין שני אנשים. מי שמבין כי דיאלוג מצוי לעולם בתווך שבין אדם לאדם אינו יכול להוסיף ולתאר את סוג המפגש הזה. הריהו מה שהוא.
קשה לחשוב על עניינים שאין בהם פילוסופיה. זה נכון לא רק בשעה שמתמודדים עם דבר מה חדש אלא אף בחיי השגרה. גם האמיתות הגדולות ביותר, אומר הפילוסוף האנגלי בן המאה ה- 19, ג'ון סטיוארט מיל, מתאבנות והופכות לקליפות עבשות בשעה שאין תמהים עליהן, שואלים עליהן, מבררים אותן וחוקרים את משמעותן. ראשיתה של הפילוסופיה בפליאה אך היא מעוניינת לשמר את הפליאה הזאת כחלק בלתי נפרד מן החיים. מבחינה זו היא מרד בשוויון הנפש ובעצלות הרוח שמקיפים את עולמנו.
ואולם הפליאה, התימהון, השאלה, הבירור והחקירה אינם סיסמות של מה בכך. ממי שניגש אל חקירת המציאות נדרשת מיומנות לוגית, יכולת אנליטית וביקורתית, עולם אסוציאטיבי עשיר ועושר תרבותי. נוסף למיומנויות אלו נדרשות גם רעננות, פתיחות ואומץ לב רגשי ואינטלקטואלי. הייעוץ הפילוסופי מחשיב מיומנויות אלה עצמן כיסודיות והכרחיות. הוא מבקש לרתום אותן לאותו דיאלוג מתמיד בין השקפת עולם לבין חיי היום-יום. מדובר אחרי הכל במפגש שתובע מידה לא מבוטלת של פעילות בתוכו ולקראתו. קריאה, כתיבה, דיבור, תרגול, התנסות והתבוננות ביקורתית בהתנסות הזאת. הייעוץ הפילוסופי נע (ואינו יכול שלא לנוע) בין זהותו הייחודית של האדם שאותה הוא מבקש ליצור, לחזק ולהעמיק לבין הריבוי והעושר שהוא מבקש לקרוא וליילד ולברוא באותם חיים ממש, תחת מטריית אותה הזהות עצמה. הייעוץ הפילוסופי הוא תהליך שמאפשר מבט אחד נוסף על עצמנו, על המציאות ועל הקשר שבין השניים. מעל הכל הוא הזמנה ליצירה עצמית שלא הכל צפוי בה והרשות נתונה ונתונה.
חלק ב': מישורי הפעולה של הייעוץ הפילוסופי
למרות שהמפגש הפילוסופי דיאלוגי מטבעו, וקשה להכניס אותו לתבנית, יש בו מתווה רעיוני ברור. תיאור התכלית מתרגם עצמו לתיאור אופן. הנה שלושה מישורים שבהם כמעט כל מפגש פילוסופי משמעותי עושה שימוש.
1. מישור הפענוח והחשיפה כל מפגש משמעותי מתבסס על הקשבה. אולם הקשבה אין פירושה רק "הכלה". יש הקשבה תומכת והקשבה מעודדת, הקשבה שמאפשרת לאדם לראות את עצמו ולשמוע את עצמו וכזאת המאפשרת לו להתבונן מחדש על העולם, יש הקשבה מאתגרת והקשבה מפרגנת והקשבה ביקורתית. הכלי המרכזי המופעל במישור זה הוא רגישות לשפה: למילים, לטון, לאופן העברת המסרים, לדרך הניסוח של לבטים ושאלות. כל אדם פועל מתוך הנחות יסוד שהן מובנות לו מאליהן אף שאולי אינן צריכות להיות כאלה. היועץ הפילוסופי מסייע בחשיפה שלהן, בבירור משמעותן, ביצירת חלופות להן. בתהליך הייעוץ אין מאתגרים רק את מה שנאמר אלא גם את מה שלא נאמר ויכול היה להיאמר. באופן זה, הסיפור האישי של האדם, או הארגון, הופך לטקסט המזמין חשיפה ופענוח. תהליך הפענוח עצמו הוא תהליך של יצירת משמעויות. על כן, לא תמיד דומים הנושאים שאיתם מתחבטים בתהליך הייעוץ לאותן שאלות שעימן בא האדם (או הארגון) אל המפגש מלכתחילה.
2. מישור ההעשרה המפגש הפילוסופי אינו מתמצה בניתוח של מצב העניינים. הוא שואף ליצור אפשרויות חדשות. זה נעשה, בין השאר, על ידי טקסטים. בדרך כלל (אך לא בהכרח) יהיו אלה טקסטים פילוסופיים קלאסיים, או בני זמננו. טקסטים אלו נתפסים כטקסטים "חיים" בכך שהם הופכים להיות נגישים ורלוונטיים לשדות הדיון וכך מגשימים את ההנחה שהפילוסופיה אינה העשרה מושגית ועיונית גרידא. איננו זקוקים לטקסט כדי לומר לאדם: סוקרטס התחבט בבעיה דומה לשלך, אף כי אולי הדבר נכון. חשיבותו העיקרית של הטקסט הפילוסופי גם בעומק המשמעויות שיכול להימצא בו, גם בהשראה שהוא היווה להוגים, גם בפשטות הטיעון וגם ביכולתו של הפילוסוף להסביר את ההכרעות שעשה ולנמק אותן. מבחינה מסוימת אנחנו אומרים לאדם: אינך לבד בעולם, בעניין הזה שמביא אותך אל המפגש. סוג כזה של דילמות העסיק הוגים ויוצרים רבים. יש כאן מימד של שותפות גורל חוצת תרבויות וחוצת זמן.
3. מישור היצירה מישור זה מבוסס על התנסות פעילה ברעיונות פילוסופיים והטמעתם בחיי היום יום. כאן יעשה ניסיון משמעותי לתרגם את הרעיונות שנידונו הלכה למעשה ולייצר חלופות לפעולה או להכרה. לא תמיד אפשר להסתפק בחשיפת רפרטואר אפשרויות עשיר שפתוח בפני האדם. יש מצבי עניינים שבהם יש לנוע בשדה בלתי חרוש, לפסוע בנתיב בלתי מוכר, לגשש בתוך הערפל. היצירה העצמית הזאת משעה שהיא מתרחשת, מונחת כעת על תשתית פילוסופית. אותה פילוסופיה שראשיתה בפליאה על העולם, אחריתה פליאה על האדם ומה שהוא עושה מעצמו.
